זהירות מהפוליטיקה המזרח תיכונית

 

 

 

 

ד”ר מרדכי קידר

אם וכאשר תיעלם או תצטמצם הסכנה האיראנית בדרך זו או אחרת, עלולה להיעלם גם הסיבה העיקרית של סעודיה והאמירויות להתקרב לישראל

בשנים האחרונות מסתמן שיפור ביחסים בין ישראל ומדינות סוניות חשובות, דוגמת סעודיה ואיחוד האמירויות, ויחסים חדשים אלו מצטרפים להסכמי השלום שיש לישראל עם מצרים החל מ-1979 ועם ירדן החל מ-1994. יש מי שסבור  שהסכמי אוסלו בין ישראל ואש”ף משנת 1993 יכולים גם הם להיחשב כהכרה בישראל וכהסכם שלום עמה.    ה

בעקבות כך, פוליטיקאים ישראלים מדברים השכם והערב על המעמד המדיני האזורי של ישראל, המשתפר באופן חסר תקדים בתקופה האחרונה, כביטוי להצלחותיהם האישיות של הדוברים.                                                ם

ברקע הדברים עומדת “עסקת המאה” של טראמפ, ואותם פוליטיקאים עלולים להשתמש בטיעונים הקשורים ל”מעמד המשתפר של ישראל” כדי להצדיק תשלום ישראלי במטבע קשה עבור ביסוס יחסים אלו וקידומם.          ם

מבלי לערער על עצם עובדת השיפור במעמדה האזורי של ישראל, אנחנו חייבים להיזהר מאוד מליפול אל תוך האופוריה של הפוליטיקה של המזרח התיכון, שהיא מערכת מדינית שונה למדיי ממה שאנחנו רגילים לו באזורים אחרים בעולם.ם

ראשית, חשוב להבין את טיב היחסים שלנו עם מצרים וירדן. למרות הסכם השלום שיש לנו איתן, בכל הצבעה בארגון בינלאומי כלשהו מדינות אלה נוקטות בעמדה אנטי ישראלית מובהקת: מצרים ניהלה שנים רבות קמפיין בינלאומי אינטנסיבי נגד הפרויקט הגרעיני הישראלי, דרשה לפתוח את המתקן בדימונה לפיקוח בינלאומי והציגה את ישראל כמדינה המציבה איום גרעיני על השלום בעולם. ם

מצרים לא קיימה עשרות הסכמים שחתמה עם ישראל שתכליתם היא קיום נורמליזציה בין המדינות, למעט הסכמים בעניינים המשרתים את האינטרס המצרי: ביטחון, אנרגיה, תיירות, תעשייה באזורי QIZ ושייט בתעלת סואץ. ברוב שאר העניינים – שבאופן נורמלי כל שתי מדינות משתפות בהם פעולה, כגון בריאות, אמנות, אקדמיה וסחר – השלום בין ישראל ומצרים, למרות ארבעים שנותיו, לא הצליח לפתח. לכן ניתן לתאר את השלום בין ישראל ומצרים כ”אי-לוחמה פלוס”.  ס

השלום עם ירדן איננו חם יותר, שכן ירדן מובילה מסע תעמולה שלילי ביותר נגד ישראל בעניין ירושלים, דורשת לחלק את בירת ישראל ההיסטורית והנצחית, מסיתה נגד ישראל בארגונים בינלאומיים דוגמת יונסק”ו ומועצת זכויות האדם של האו”ם (שבראשה עומד בן דוד של מלך ירדן) ומובילה מגמה בינלאומית שתכליתה הקמת מדינה פלסטינית בשטחי ארץ ישראל שתהיה ללא ספק מדינת טרור חמאסית כפי שקרה בעזה. ה

גם ירדן – בדומה למצרים – מקיימת יחסים עם ישראל רק כד כמה שיחסים אלו משרתים את ירדן, ובכל עניין אחר היא נוקטת עמדות אנטי ישראליות דומות לאלו של אויבות ישראל המושבעות. ת

על ההתנהלות הפלסטיניות נגד הסכמי אוסלו נכתב רבות, ודי לנו להזכיר את האנתיפאדה השנייה שהפילה יותר מאלף הרוגים ישראלים ואת מדינת הטרור שקמה בעזה כדי להבין שהסכמי אוסלו חדלו להתקיים בפועל. ל

נכון שהשלום הגרוע ביותר טוב יותר מהמלחמה הטובה ביותר, אבל על ישראל להיזהר מאוד מלשקוע שוב (!!!) בהזיות על “מזרח תיכון חדש” ולחתום על “הסכמי שלום” שלא ניתן לוודא את קיומם. ם

שנית, עלינו להיות מודעים לעובדה שההתקרבות של סעודיה והאמירויות אלינו נובעת אך ורק מהאיום האיראני, ורק הפחד שלהן מאיראן גדול יותר משנאתן ההיסטורית, הדתית, הלאומית והתרבותית למדינה היהודית שקמה – למרות התנגדותן – על “אדמת פלסטין”. ן

לכן, אם וכאשר תיעלם או תצטמצם הסכנה האיראנית בדרך זו או אחרת, עלולה להיעלם גם הסיבה העיקרית של סעודיה והאמירויות להתקרב לישראל ולהסתמך עליה. ה

שלישית, עלינו לזכור כל העת שבשל היותנו יהודים, מודרניים, ליברלים ודמוקרטים, אנחנו נתפסים בעולם שמסביבנו כ”אחר”, ו”האחר” במסורת המזרח תיכונית הוא “לא משלנו” ולכן הוא אויב בהגדרה. ה

מצרים, ירדן קיבלו אותנו, וכל מדינות המזרח התיכון האחרות יקבלו אותנו, לא כי הן סבורות שיש למדינת ישראל זכות קיום מלכתחילה אלא רק בדיעבד, אך רק בשל העובדה שישראל הצליחה לכפות את עמה על שכנותיה והן לא הצליחו לחסלה. ה

לשכנינו יש בעיה דתית עמוקה לקבל “מדינה יהודית” או אפילו “מדינה השייכת ליהודים” שכן על פי מסורתם האסלאמית היהדות היא דת שבטלה מן העולם, היהודים אינם עם אלא קהילות דתיות השייכות לכל האומות שמהן הן היגרו ל”פלסטין”, שהיא ארץ קדושה לאסלאם בלבד. יתר על כן: עצם קיומה של מדינה יהודית נתפס כשיבת היהדות לחיים אחרי שהאסלאם ביטל את היהדות (והנצרות) וחייב את היהודים לחיות כ”אהל ד’ימה” (“בני חסות”) תחת רחמי האסלאם עם זכויות מוגבלות. ולכן קיומה של ישראל כמדינה יהודית מטיל איום על עצם קיומו של האסלאם. עניין זה הביא את חוסני מובארק כשהיה נשיא מצרים וקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל, להצהיר ש”אלף שנים יעברו לפני שאכיר בישראל כמדינה יהודית”. ת

רביעית, פוליטיקה מזרח תיכונית, ובעיקר זו הקשורה לישראל, איננה חד כיוונית. בעבר היו לישראל נציגויות רשמיות, עם דגל ישראל עליהן, בתוניסיה, במאוריטניה ובקטאר, אך בעקבות פרוץ האנתיפאדה השנייה סולקו הנציגויות הישראליות ממדינות אלה. בדיעבד מתברר שהמחיר שישראל “שילמה” כדי לפתוח את הנציגויות הללו ירד לטמיון. ן

בעניין קטאר, חייבים לזכור שמדינה זו – שבעבר הייתה בה נציגות ישראלית רשמית – היא התומכת הקבועה והעיקרית בחמאס, וערוץ “אלג’זירה” שהיא מפעילה ומכוונת משדר ללא הרף תעמולה אנטי ישראלית ואנטי יהודית מרה וקשה.ה

חמישית, הפוליטיקה המזרח תיכונית מלאה וגדושה באירועי בגידה, חתרנות ואפילו מלחמות בין מדינות ערב, למרות שכולן חתומות על אמנת הליגה הערבית האוסרת כל פעולה של מדינה ערבית נגד חברתה. לדוגמה: סעודיה וסוריה השתתפו במלחמת המפרץ הראשונה נגד עיראק של צדאם בינואר 1991 בהנהגת ארה”ב ומדינות נאט”ו שנועדה לסלק את עיראק מכווית.ת

מצרים נלחמה נגד הכוחות המלוכנים בתימן בשנים 1960-1962 ואף השתמשה בחומרי לחימה כימיים במלחמה זו. בנוסף, מצרים ניהלה לאורך שנים מלחמות נגד לוב וסודאן.ן

סוריה ומדינות ערביות נוספות פלשו ללבנון בשנת 1976 בעקבות מלחמת האזרחים, וסוריה נשארה בלבנון ככוח כובש עד 2005 למרות שמלחמת האזרחים הסתיימה בהסכם טאא’ף בשנת 1.1989

המסקנה שאנחנו חייבים להסיק מהיסטוריית הבוגדנות והחתרנות של מדינות ערב אלו נגד אלו היא שאנחנו לא יכולים לקוות שיחסי מדינות ערב איתנו יהיו טובים יותר מהיחסים בינן ובין עצמן.ן

כתוצאה מכל הסיבות הללו אנחנו חייבים להיזהר ולהישמר מלרוץ כעיוורים אל הסכמים עם מדינות ערביות נוספות ובוודאי עלינו להימנע מלשלם (שוב!!!) במטבע קשה – דוגמת שטחים והסדרי ביטחון – עבור נייר שכתובה עליו המילה “שלום” שעלול להתברר שערכו איננו גדול יותר ממחיר דף הנייר וממחיר הדיו שנשפכה עליו.ו

ישראל חייבת לשנות את הפרדיגמה שעליה בנוי השלום עם שכנותיה: עליה לומר למדינות ערב באופן הברור ביותר: “שלום איתכם יהיה רק תמורת שלום, וישראל לא תשלם כלום עבור שלום איתכם. מדינת ישראל היא מדינה פורחת ומשגשגת, אי של שפיות בתוך ים של טירוף, נווה מדבר פורח בתוך מדבר של שפיכות דמים, ובמצבו הנוכחי של האזור אין לישראל שום רצון להצטרף למזרח תיכון כל כך בעייתי והרוס. לכן השאלה איננה מה המחיר שעל ישראל לשלם תמורת שלום עם סביבתה ההרוסה אלא מה מדינות ערב יכולות לתת לישראל תמורת הסכם שלום עמה”.ה

כאשר הפוליטיקאים של ישראל יתחילו לחשוב ולדבר באופן זה הם יגלו שהעולם הערבי יתחיל להעריך אותם. תרבות המזרח התיכון מעניקה שלום רק למי שנתפס כחזק, מסוכן ובלתי מנוצח, בטוח בצדקת דרכו ואינו מוכן ללקק את כפות רגלי אויביו. רק הוא מקבל הערכה ולכן רק הוא מקבל שלום, כלומר – עוזבים אותו במנוחה. ה

במזרח התיכון, מי שאומר השכם והערב שהוא רוצה שלום ורודף שלום, מגלה שמחיר השלום עולה לרמה שהוא איננו מסוגל לשלם עבורו, ומה שיקבל הוא פירורי הסכמים חסרי ערך. לעומת זאת, מי שאומר שהוא איננו מעוניין בשלום ומתנהג בהתאם לכך, מקבל במחיר סביר את המעט שהאזור הבעייתי שמסביבנו יכול לתת לו. ו

ד”ר מרדכי קידר הוא חבר הנהלת “המועצה האקדמית למדיניות לאומית”, מזרחן ומרצה במחלקה לערבית ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. הוא חיבר רשימה זו במיוחד עבור IISS .

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *